זה הפרק האחרון שאני משחררת אם לא יהיו תגובות!!!!!
"למה-בכלל-הסכמתי-לזה-?" צעק ריקילוז מנסה להשתלט על הסוס שלו יצור נמוך ומוצק מאוד כמו הקרקע שריקילוז פגש יותר מידי פעמים עכשיו אני כבר ישבתי על הסוס שלי שהתנהג יפה ופשוט חיכה שאעלה עליו "לא לכולם יש כישרון דיבור עם חיות" נשף ריקילוז כשניסיתי לזרז אותו "כן אבל אתה יכול לזמן רוח מחמד זה גם מגניב" כשיגלו אותנו הלך עלינו" "אם יגלו אותנו כוונתך אם יגלו אותנו" ריקילוז הצליח לעלות על הסוס "מה עושים עכשיו?" שאל בהקלה "לאחו!" הדהרתי את הסוס ריקילוז עקב אחרי בחשש דהרנו אל האחו חלקה גדולה של עשב גבוה ולידה אגם קטן עם מפל מים נחמד "מה יש מאחורי המפל?!" "כלום רק אבן" אמר ריקילוז בביטחון "איך אתה יודע בדקת?" "המחשבות שלך הולכות למקום הלא נכון אנחנו לא בודקים מה יש מאחורי המפל..." כבר קשרתי את הסוס ונכנסתי למים שהגיעו עד בירכי כשריקילוז הצטרף אלי "יש לי הרגשה רעה בקשר לזה" מלמל "מה?!" העמדתי פנים שלא שמעתי אותו מדבר "כלום" רטן "אסור לך להרטיב את הפצע" 'ניזכר' לפתע הזעפתי פנים ניפחתי את לחיי ונפשתי את האוויר לאט בועת אוויר נוצרה לקחתי אותה והכנסתי את ידי לתוך הבועה "יותר טוב?" "אה-" "לא באמת שאלתי" הכנסתי את ידי לתוך המים הנופלים הזרם החזק היה אלול לפוצץ את בועת האוויר שיצרתי אבל לא רציתי להגיד זאת לריקילוז כדי שלא יעצור אותי היד שלי לא נתקלה בדבר מעבר למים נכנסתי לתוך המפל מעברו השני היה פתח צר ונמוך התכופפתי וזחלתי לתוכו הפתח הוביל לחדר אבן קטן יבש "את בסדר?" קולו של ריקילוז נשמע עמום מבעד למים "כן בוא יש כאן מקום" ריקילוז הופיע כמעט מיד נדחקנו מעט אבל היה מספיק מקום לשנינו לשבת שם בנוחות קולות טפטוף מילאו את הדממה "אז יש פה חדר" אמר ריקילוז לאט "כן" "יופי אז עכשיו אפשר לחזור אף אחד לא יודע שעזבנו-" "בסדר בסדר בוא נחזור" קטעתי אותו לפעמים הוא היה כזה מעצבן עברנו שוב דרך קיר המים כשבועת האוויר התפוצצה ריקילוז דחף אותי מידי מחוץ למפל אך כמה טיפות של מים נגעו בפצע בכול זאת הן צרבו כמו טיפות חומצה טיפות המים הפכו לאדים שהתאדו במהירות באוויר "אמרתי לך לא-" "בסדר בוא נחזור" ריקילוז רטן משהו עלינו על הסוסים ורכבו בשקט חזרה לכפר
;){kind=link}